יום העיון נולד בעקבות הצעת החוק האוסרת את ציון הנכבה במוסדות ישראליים ממלכתיים, ובעקבות הוראת שר החינוך להוציא את אזכורי הנכבה מספרי הלימוד.  שנת 1948 הפכה לשנה מכוננת הן עבור העם היהודי והן עבור העם הפלסטיני. מה אנו יודעים ומה אנו מספרים על ההיסטוריה ועל מה שקרה ב- 1948? מהן ההשלכות הנפשיות והחברתיות של ההיסטוריה, הידועה והלא ידועה, המוכרת והלא מוכרת, על פלסטינים ויהודים החיים במדינת ישראל בהווה? אילו תהליכים ממסדיים וחברתיים מתרחשים בישראל סביב הנכבה וכיצד ניתן להעמיק את הבנותינו ולדון בהם בעזרת כלים פסיכולוגיים?
יום העיון זה היה הראשון מתוך סדרה המוקדשת ללימוד הנכבה, והשיח הציבורי והפסיכולוגי הסובב אותה


יוני 2009: "ההשפעות הפסיכולוגיות של השירות בשטחים על החיילים ועל החברה הישראלית"
החברה הישראלית מטילה על החיילים המשרתים בצבא את התפקיד של שליטה ופיקוח על עם אחר – העם הפלסטיני החי בשטחים. חיילים אלה מהווים את הממשק הכמעט בלעדי בין החברה הישראלית לבין החברה הפלסטינית בשטחים; המפגש שלהם עם התושבים הפלסטינים - במחסומים, בעת ביצוע מעצרים ובהפעלת הגבלות חופש רבות אחרות - נעשה מעמדה של כוח, סמכות ושליטה וכרוך פעמים רבות בפגיעה בזכויות אדם בסיסיות. יום העיון נועד לבחון את ההשפעות הפסיכולוגיות של השירות הצבאי בשטחי הכיבוש, הן על החיילים עצמם והן על החברה היהודית בישראל, שנמנעת ממפגש ישיר עם פלסטינים בשטחים אבל שולחת ומקבלת חזרה את בניה ובנותיה משירותם הצבאי שם. עוד נבדק עד כמה ההשפעות הללו גלויות ומדוברות בחברה, בצבא, ובקרב אנשי בריאות הנפש.


מרץ 2009: " "של מי המקום הזה? הקונפליקט היהודי-ערבי בין המרחב הנפשי למרחב הפוליטי"